מודעות דרך תנועה

מאמרים: הטיפול האישי בשיטת פלדנקרייז

הטיפול האישי

יציבה דינמית

מודעות דרך תנועה

לא רק למבוגרים

חוויות השינוי השיעור הקבוצתי דפי זוהר הקסם שבשיטה
 ברוכים הבאים

מהי אינטגרציה פונקציונלית - ? FI

הטיפול האישי בשיטת פלדנקרייז /  רינת לוין

"אינך יכול ללמד דבר. כל שביכולתך לעשות הוא לעזור לאדם לגלות זאת בעצמו"

גלילאו גליליי

השיפורים הנצפים לאחר הטיפול האישי הם מגוונים – פיזיים ונפשיים.
הם מתבטאים בשיפור היציבה, הקואורדינציה, האוריינטציה, הנשימה, חופש התנועה והעלאת מצב הרוח.

מהי אינטגרציה פונקציונלית – (FI) – הטיפול האישי?

אינטגרציה פונקציונלית נעשית בצורת תקשורת בלתי-מילולית. בטיפול המטפל מניע בכפות ידיו את גופו של המטופל, באופן פיזי. על-ידי כך הוא גורם להעלאת המודעות של המטופל  לגופו, לאיבריו, למפרקיו, לנשימה, ליכולת ולטווחי התנועה שלו. 

המטפל מביא את המטופל לידי למידה והבנה דרך ידיו. התנועות נעשות על-ידי המטפל באמצעות   רוטציות, דחיסות ולחיצות עדינות של חלקים שונים בגוף. המטפל מדריך את האדם כיצד הוא צריך לנוע ולארגן מחדש את המערכת שלו. במטרה לעשות שימוש יעיל יותר בעצמו. הטיפול נעשה ללא מאמץ או כאב. הוא לוקח בחשבון את האדם כמערכת שלמה. המטפל מיומן להקשיב לאדם ולצרכיו דרך המגע והתחושות של ידיו. המגע הוא המתווך והתנועה היא המסר. יש חשיבות רבה לאיכות התנועה ולקצב של המניפולציה בכל מצב, בכל אדם ובכל בעיה.

טיפול באינטגרציה פונקציונלית נמשך כ-¾ שעה, תוך התחשבות במה שנדרש לעשות ובמינון שמערכת העצבים של המטופל המסוים מסוגלת לספוג.

הטיפול נעשה על מיטת טיפולים או כסא, ומתבצע בתנוחות גוף שונות: בשכיבה על הגב, הצד, הבטן, בישיבה, בעמידה ועוד. לאחר הערכה יסודית של המטופל, המטפל מתחיל את השיעור. הוא קובע תנוחה התחלתית מתאימה עבור אותו אדם ובעייתו.

 המטפל מתחיל להניע את האדם ברצפי תנועה מגוונים, באופן מודרג והמשכי, במטרה לשפר תפקודים מסוימים אצל האדם: שיפור כפיפה לפנים, קימה משכיבה לישיבה בצורות שונות, הגמשת שרירי הגב והארכת עמוד השדרה, שיפור תנועתיות מפרקי הירכיים, הברכיים, הכתפיים, הגמשת שרירי בית החזה, תרגול נשימה בקצבים שונים בהתאם לסיטואציה ביומיום, איזון בין השרירים הכופפים והזוקפים, חיזוק שרירי הבטן, פיתוח קואורדינציה ועוד.

שלשה מקרים מהחיים

להלן שלשה מקרים מעניינים מאד בהם טיפלתי באמצעות אינטגרציה פונקציונלית. קצב ואופן הטיפול הותאמו ספציפית לכל אדם ולכל בעיה. התוצאות והלמידה של כל אדם על גופו ונפשו היו מיוחדות לו. שמות האנשים בדויים, ואין להם כל קשר לאנשים המצולמים בתמונות.

ד"ר כהן

ד"ר כהן, רופאה בת 55, הגיעה אלי לאחר 20 שנה שבהן סבלה מבולמיה (התקפי זלילה בלתי נשלטים) ומדיכאון. בהשנים האחרונות היא כבר אינה בולמית, היא אוכלת רגיל, וזאת בזכות סדרת טיפולים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים, וכן טיפולים באקופונקטורה שעזרו לה. אך בחודשים האחרונים ירדה בכ–3-4 קילו, ועדיין סובלת מחוסר שקט, חרדה, דיכאון, עצירות, צרבת, וכאבים בוושט.

  היא נשלחה על-ידי מיטב הרופאים לבדיקות פיזיולוגיות שונות של מערכת העיכול, שריר הושט, מיפוי כבד, ובדיקות מאמץ ולב, וכל הבדיקות נמצאו תקינות. קולה היה צרוד, מאומץ, נשימתה רדודה וקצרה. ישיבתה היתה כפופה ומתוחה. היא הדגישה בשיחתה את הצלחותיה בחיים (ילדה  וגידלה 2 בנות, הצטיינה בלימודיה ובעבודתה), וסיפרה שהיא מאד אקטיבית, בכל בוקר עושה תרגילי התעמלות על הרצפה ועל אופני כושר, ומתמידה בכך מאד.

היא אמרה שיש לה רצון עז להיפטר מן הבעיות ומהכאבים, ומוכנה לעשות הכל כדי שמצבה ישתפר. אז היא הפנתה אלי שתי עיניים גדולות, פקוחות ומלאות ציפייה, ושאלה: "את חושבת שתוכלי לעזור לי?". עניתי בחיוב, והוספתי שהיא תצטרך להיות קשובה למסר שאני מעבירה אליה בידי, לתנועות שבהן אנחה אותה, ותוך כדי כך יהיה עליה לשים לב לשינויים המתרחשים בהם. היא הנהנה בראשה ואמרה: "את נותנת לי הרבה תקווה וכוח".

בשיעורים הראשונים גופה היה מאד מאומץ ומתוח. התחלתי את השיעור הראשון בהנחת כפות ידי באזור הגב המקביל לאזור הושט, כשהיא שוכבת על הצד. היא ציינה שזהו אזור מאד רגיש אצלה ושזהו האזור בו תמיד היה האקופונקטוריסט מטפל בה תמיד עם המחטים. טונוס השרירים באזור היה עצום, צלעותיה בקושי התנועעו, נשימתה כמעט ולא נראתה. דחסתי את החוליות, כיווצתי ולחצתי בעדינות את השרירים באזור זה. הנעתי את מפרק הכתף, הירך והצלעות ביחס לאותו אזור. עבדתי איתה על הוצאת קולות, תנועות לסת ופה בזמן הוצאת האוויר, וזה די שעשע אותה.

כשהנעתי לה את מפרקי הכתף בתנועות מעגליות גיליתי קושי רב בתנועה וכן טווחי תנועה מאד מצומצמים, והיא אמרה: "הוי, כמה שאני מחזיקה את הכתף, הלוואי שיכולתי לעזוב שם". תנועת מפרקי הירכיים הייתה נוקשה, בגלגול האגן נשמעו חריקות ונראו קפיצות, צווארה היה מאומץ, ובהרמת ראש לא עזבה את משקלו בקלות, גם כשביקשתי.

לאחר השיעור היא אמרה שהיא מרגישה יותר נינוחה ורגועה, בעמידה חשה ארוכה יותר, יציבה יותר. הצעתי לה לשפר את תרגילי הבית.

כשהיא הגיעה לשיעור השני סיפרה שהרגישה הרבה יותר טוב, כמעט ללא כאבים, אך היא מפחדת שהכאבים יחזרו, ואין לה זמן וכוח לזה עכשיו.

תוך כדי השיעור היא סיפרה לי שיש לה חברה שאומרת לה: "חנה, אין לך אף פעם מנוחה. את תמיד דואגת, מתוחה וקשה כמו ברזל. הקול שלך – תמיד חושבים שאת מצוננת או חולה".

בסוף השיעור, בשכיבה על הגב, היא אמרה שיש לה חשק ללכת לשירותים לפעולת מעיים,  כמו-כן היא שחררה גזים והתנצלה על כך, אולם אני הערתי שזה טוב, שזה סימן נהדר שהיא נותנת לגופה להיות קצת יותר נינוח וחופשי. ואכן, גם בזמן השיעור חשתי שהיא מאפשרת לשרירי גופה להיות בטונוס נמוך יותר, ולתנועתיות המפרקים להיות קלה יותר.

כשהתיישבה  היא החלה לבכות, ואמרה:

"זה משהו חדש ונעים שבחיים לא הרגשתי, חשבתי שאין כבר מה לעשות עם הגוף שלי, שאין לי תקווה, התייחסתי אליו כמו אל שבר כלי, כאל גרוטאה, אני לא מאמינה שהגעתי למצב כזה".

 כשקמה לעמידה כבר חייכה, תחושתה הייתה טובה, שוב אמרה שהיא חשה ארוכה יותר, יציבה יותר, וחזרה לספר לי על תרגילי התעמלות הבוקר והאופניים שהיא עושה כל יום. לאחר השיעור הרביעי היא התקשרה אלי בהתרגשות ואמרה: "עבר עלי שבוע נהדר, בלי כאבים, בלי דאגה, בלי מתחים. אפילו המורפיום שבעלי הרופא נתן לי פעם במצב של מצוקה לא עזר לי כמו שהשיעורים שלך עזרו".

 דני

דני, בחור צעיר בן 26, נפצע בתאונת דרכים, נפגע מוחו והיה במצב של קומה (תרדמת) במשך ½ שנה. מצבו הוגדר כצמח, והרופאים הרימו ידיים לגבי חזרתו לתפקוד חלקי/מלא. למרות זאת, הוריו החליטו לנסות כל דרך אפשרית שתוציא אותו ממצבו ותשפר את תפקודו. הוריו העבירו אותו לבי"ח פרטי וניסו שיטות אלטרנטיביות אחרות, כגון: רפלקסולוגיה, הילינג ועוד. אך התקדמות לא נראתה. הם הגיעו אלי על-ידי המלצה מבית החולים שבו עוסקים בשיטת פלדנקרייז.

בפגישתנו הראשונה בבי"ח דני שכב במיטתו, כשידיו מוצלבות זו על זו בחוזקה, על בית החזה, ואגרופיו קפוצים, כולו מזיע. רגלו הימנית הייתה מכופפת, כך שהברך קרובה מאד אל הבטן, והזווית שבין השוק לירך הייתה קטנה מאד. רגל זו נטתה שמאלה מעל לרגל הימנית בלי שום תמיכה מתחתיה, והאגן היה מונח ברוטציה נוקשה שמאלה. מפרק הירך היה קשיח ביותר.

אמו סיפרה לי שיש לו פצע לחץ גדול מתחת לברך ימין מרוב שהוא מכופף אותה כך כ"כ חזק, ושלפני מספר חודשים עשו לו ניתוח לכריתת הגיד בצד אחד של הרגל. היא הוסיפה שהוא מועמד לניתוח נוסף לכריתת הגיד בצד השני. רגלו השמאלית הייתה מונחת ארוכה על המיטה, ובהונו הראשונה, הגדולה ביותר, שלוחה לכיוון הפנים, לעומת שאר הבהונות שפנו קדימה בהמשך הגוף למטה (סימן בבינסקי – BABINSKI SIGN – שמעיד על פגיעה ב- LATERAL CORTICOSPINAL TRACT ). ראייתו תקינה בעין ימין, עינו השמאלית נפקחת ומתנועעת, אך ראייתו בה לקויה.

דני לא דיבר, רק השמיע נהמות, אנחות עמומות בלתי מובנות כשחש כאב, או כשקשה היה לו לנשום. הוא נשם דרך קנולה (פתח בתחתית הגרון), ודרך הפה והאף. לא היה מסוגל לאכול לבד. ישיבתו בכסא הגלגלים הייתה מרושלת, גבו כפוף לצד ימין, וראשו נופל ימינה לאחור.

בשיעורים נתתי למערכת העצבים של דני כמה שיותר גירויים, במטרה לעורר ולחדש אצלו מסילות חדשות למעבר אימפולסים ואינפורמציה. עבדתי על כפות רגליו באמצעות ידי ובאמצעות ריצפה מלאכותית.

בתחילה, דני כמעט ולא אפשר לי לגעת ברגליו, היה נוהם, ופותח את עיניו הגדולות. עם הזמן הוא אפשר לי לגעת ברגליו, בד בבד עם השיפור בתנועת מפרקי האצבעות, הקרסול, הברך, הירך. הייתי מבקשת ממנו להרים ולהאריך את הרגל והוא היה עושה זאת, עבדתי איתו עם כדור גומי גדול, עליו השענתי את רגלו, ולימדתי אותו להפעיל כוח ולהרפות באופן רצוני. הוא למד לדחוף את הכדור ולהפסיק כשהייתי מבקשת ממנו, וכן הוא למד להעמיד את רגל ימין כפופה בפיסוק רחב, ברוחב האגן, בלי לנטות שמאלה.

לאחר מס' שבועות פצע הלחץ התרפא ונעלם, ובבדיקת רופאים חוזרת הם התפלאו למצוא אצל דני התקדמות אדירה ודיווחו על שיפור בתגובתייות שלו. המליצו שלא לשלוח אותו לניתוח כריתת הגיד השני.

במקביל לעבודתי על כפות רגליו, עבדתי על פלג גופו העליון המאומץ עד מאד. בתחילה עבדתי בתנועות דחיסה וכיווץ לכיוון מרכז הגוף, כמו התנוחה הטבעית שלו כרגע.

אחרי שטונוס שריריו הופחת, יכולתי להניע את ידיו בתנועות של התארכות, בתנועות סיבוביות, להניע לימין ולשמאל, להניע לאורך ציר מרכז הגוף לכיוון הפנים והמצח, לבצע תנועת כף היד מימין לשמאל על השפתיים, ואף לבצע תנועות באופן עצמאי על-ידיו.

מהאחיות שמעתי שבזמן שאני לא נמצאת דני מתרגל לבד את התנועות שאני מבצעת אתו בזמן השיעור. הכנתי לדני קלטת לתרגול עצמי בזמן שאני לא נמצאת, והתחלתי לעבוד איתו על תנועות משולבות של ידיים ורגליים יחד.

דני הגיע למצב שבו בזמן המנוחה הוא שוכב כשידיו ארוכות ונינוחות, נשימתו קלה יותר ובית החזה שלו חופשי ומרווח יותר. עקב השיפור בנשימתו, המליצו הרופאים לסגור את הקנולה.

אני מטפלת בדני כחצי שנה, פעמיים בשבוע, והוא החל אף לצייר, לכתוב אותיות ומספרים, להושיט יד לשלום, אופן ישיבתו בכיסא הגלגלים השתפרה, הוא יושב זקוף יותר, אינו זקוק לתמיכה שהחזיקה לו את הראש מצד ימין. הוא שולט על פליטת רוק, אצבעות רגליו נינוחות, וכמעט שלא נראה בהן סימן בבינסקי.

 חיים

חיים, מנהל מפעל בכיר בן 52, הגיע אלי והתלונן על כאבי גב תחתון והקרנה לרגל שמאל, דיווח על קושי בהליכה, בעיקר בעבודתו, כשהוא מפקח על צוותי עבודה. ניתן היה לראות שהוא צולע וגורר את רגלו השמאלית. משען גופו בזמן ההליכה נטה ימינה.

בהליכתו הבחנתי בכבדות, בתנועות פרזיטיות הנלוות לתנועה, ובחשש גדול מפני נפילה או מפני הכאב, דבר שכל הזמן העסיק אותו ולא הניח לו.

הוא אף אמר לי שהוא מרגיש מוגבל, כמו נכה, "לא מסוגל, אולי את תצחקי, לרקוד באירועים חברתיים".

 בשיעורנו הראשון הבחנתי שתנועות האגן שלו, לכיוונים השונים בשכיבה על הצד, מלוות במתח ובחוסר חופשיות. כפות רגליו ואצבעותיו היו קשות וכמעט בלתי ניתנות להזזה. תנועותיו היו אופייניות מאד למצב של פריצת דיסק.

כשהנעתי את כתפיו מצאתי שפלג גופו העליון חופשי יותר, והייתה תנועה יחסית טובה בין הכתפיים והצלעות. למרות זאת נשימתו הייתה מאד שטחית. עוררתי לחיים את נשימתו על-ידי הנעת הצלעות ובית החזה.

 אח"כ עברתי להפעלת מפרקי הכתפיים והאגן במשיכות ובדחיסות קלות זה ביחס לזה, וזה עם זה, על-מנת ליצור תנועתיות בין החוליות, ועל-מנת להשליך תנועות אלו וליישם אותן אח"כ בהליכה. הנעתי את כתפיו ואת צלעותיו, אח"כ תרגלנו בעמידה והליכה תנועות כתפיים וירכיים מנוגדות ושל אותו צד. לימדתי אותו ללכת במספר צורות, שחלק מהן העלו גיחוך על פניו.

בהנחייתי אותו להליכה "רגילה" של יד (כתף) ורגל (אגן) נגדיים, הוא נתקל באי נוחות, הקשיים, ואף בעצירת נשימה. זה היה מבחן נהדר של ניסוי וטעייה, וכשהסברתי לו שזו בעצם הליכה רגילה, הוא היה מופתע וניסה להוכיח את עצמו, וביצע שוב את התנועות. ביקשתי ממנו שיעשה את התנועה הכי לא מוצלחת, שלא ישתדל או יתאמץ. הוא קצת התבלבל והיה במבוכה, החל בתנועה וביצע אותה בצורה יעילה וקלה יותר.

בשיעורים הבאים, עבדתי איתו בכריעה (הישענות הברכיים על הרצפה בפיסוק ברוחב האגן, והישענות על הבטן על המיטה, של חלק הגוף מהאגן ועד הראש), ועל הצד. המחשתי לו באמצעות תנועות עדינות את אפשרויות התנועה של חוליות גבו במצבים השונים, לפי התבניות המוכרות לו והרגילות שלו, ולפי הכיוונים החדשים לו.

באחד השיעורים סיפר לי חיים כי רופאיו אישרו שאכן יש לו פריצה בשני דיסקוסים עוקבים (בין החוליות 5L-4L, 5L-1S), ושיש לחץ על עצב ומכאן כאביו. הם המליצו לו לנוח, לעבוד פחות שעות ביום, לא להתעמל, לקחת תרופות למיניהן לשיכוך כאבים, ולעשות מתיחות. והוא המשיך: "אני ממשיך לבוא אליך למרות הנחיית הרופאים, אני לא לוקח תרופות, לא הולך למתיחות, אחרי כל שיעור אני מרגיש יותר טוב, ואני חושב שזו הדרך בשבילי".

 לאחר 6 שיעורים התנועה והקואורדינציה בהליכתו השתפרו, מודעותו לאופן תנועתו עלתה. הצליעה, הפחד והכאבים חלפו והוא חזר לתפקוד תקין בעבודה ובחברה.

 אם כן, שיטת פלדנקרייז עוסקת בתהליכי לימוד פנימיים, של "דע את עצמך" (מילים המיוחסות לסוקרטס). דרך הלימוד היא כשל תינוק בלמדו להתגלגל, או לזחול בפעם הראשונה. צורת הלימוד הינה של ניסוי וטעייה. האדם לומד להתנועע תוך כדי תחושה ומחשבה, עובדה המגבירה את מודעותו ורגישותו לנשימתו, לתנועתו וליחסים השונים בין מערכות הגוף השונות. המטפל מניע את המטופל בתנועות עדינות, ומורכבות, שאינן מכנייות או תוקפניות. אינטגרציה פונקציונלית היא משימה של עיבוד מידע מיידי.

המחשבה והתחושה תוך כדי התנועה והפעלת מערכת העצבים גורמות להתחלת תהליכים פנימיים המתבטאים בשימור ובתחזוק המועיל (ההרגלים התנועתיים ה"נכונים"), ובשינוי ההרגלים הניתנים לשינוי, ומאפשרת למטופל להבחין בהבדלים שביניהם. צורת למידה זו אינה מסוג של שינון, או של אחסון מידע.

התוצאות הנראות מגוונות וספציפיות לכל אדם או מקרה: במקרים של בעיות גב ואורטופדיות שונות מדווחים המטופלים על פתרון מלא, הכאב חולף, הגמישות והתנועתיות חוזרות לאזורים שהיו מוגבלים בתנועה, הנשימה משתפרת, האדם מזדקף, הוא לומד אפשרויות תנועה חדשות שבהן הוא יתפעל את גופו בצורה טובה וחיונית יותר בפעילות היומיומית שלו. בקרב חולי שיתוק מוחין ובעיות נוירולוגיות ניכר שיפור בחופש התנועה, הפחתה בעוויתות, הגברת השליטה ברוק, בשתן, בתנועה, תגותייות טובה יותר לגירויים פנימיים וחיצוניים. בבעיות נפשיות כמו חרדה, דיכאון, קיבה מתוחה, ומתיחות כללית נראים: עליה בביטחון העצמי, שיפור מצב הרוח ובדימוי העצמי, יציבות נפשית בד בבד עם השיפור ביציבה הפיזית. חופשיות בתנועה, טונוס שרירים נמוך יותר במקומות שהיו מתוחים ומכווצים גורמים לתחושת רוגע, שלוה, הקלה והבנה עמוקה יותר של הסיבות התגובתייות לבעיה.

לסיכום, שיטת פלדנקרייז זוהי שיטה טיפולית לשכלול היכולת התנועתית של האדם, באמצעות פיתוח מודעותו לגופו ולאופן תנועתו.

השיטה חיונית לאוכלוסייה הסובלת מבעיות אורטופדיות (סקוליוזיס/עקמת, דיסקוס שמוט, ספונדילוזיס, בעיות ברכיים, כאבי גב, כאבי צוואר, רגליים שטוחות ועוד), ממחלות נוירולוגיות (פרקינסון, טרשת נפוצה ועוד), מפגיעות מוחיות (עקב תאונות דרכים, שיתוק מוחין ועוד),מבעיות נפשיות (חרדה, הלם קרב, דיכאון, בולמיה, קיבה מתוחה ועוד), ועוד.

 פורסם : בעיתון-בריאות על ברויה.

 

נסטור לוין 

        רינת לוין  MSc       

מורים  מוסמכים  ומומחים  בשיטה  

בעלי תעודה בינלאומית

שמחים ענות על כל שאלה  בנושא  

בטלפון:

054-5907755

 levinf@gmail.com : נסטור

למעלה

 שים לב

 המידע הנחשף באתר אינטרנט זה אינו מהווה תחליף מכל סוג שהוא לייעוץ ולטיפול רפואי

עמוד הבית

למה פלדנקרייז
מהי שיטת פלדנקרייז
ממציא השיטה ד"ר משה פלדנקרייז
מי אנחנו

שיעורים מוקלטים לרכישה בחנות CD

שיעור לתרגול
חוויות השינוי
תגובות והמלצות
מבצע מארזים

מורים בשנת שבתון

דפי משוב
שיעורי פלדנקרייז המקום והזמן

מאמרים

המחקר המדעי
הטיפול האישי
 השיעור הקבוצתי
דפי זוהר
וידאו בתקשורת
מצגות אודות השיטה
שיעור פלדנקרייז 1 בפארק
שיעור פלדנקרייז  2 מול המחשב
 
רינת לוין מדגימה טיפול אישי  בסדנה למורים מוסמכים בשיטת  פלדנקרייז
 
 
 
 
 
 
 
 
בתמונות למעלה רינת לוין מדגימה טיפול אישי  בסדנה למורים מוסמכים בשיטת  פלדנקרייז 
 

לרכישת שיעורי פלדנקרייז ב- CD לחצו כאן

 

 

שיעורי פלדנקרייז ברחובות

טיפול אישי או פרטי באזור המרכז - בתאום

נסטור לוין

054-5907755 

 

 

  כל הזכויות שמורות למרכז לשיטת פלדנקרייז. רינת לוין , ניצה ונסטור לוין   טל' נייד: 054-5907755 טל : 03-9364272