חוויות  המסע  בחו"ל

יוספה ואיתן ישראלי

רחובות, אדר תשס"ד – מרס 2004

קולו נשמע בסטוקהולם, במלבורן, בוילנה, בדלהי

המקום: דירה בת שני חדרים מרווחים בתוך קמפוס של אוניברסיטת סטוקהולם, שבדיה. הזמן: שלהי יולי, אוגוסט, ספטמבר וראשית אוקטובר שנת 2003. בשעות הבוקר, מדי בוקר, שבעה ימים בשבוע, נשמע קולו של נסטור בעברית, בוקע מהקלטת. שני אנשים לא צעירים שרועים על הרצפה, עליה פרשו מזרנים רכים שמקומם הקבוע על המיטות. החלון הגדול פתוח בחציו וממנו ניתן להשקיף על חורשת עצים דלילה, על אנשים וילדים הלבושים כיוצאי ארצות שונות: אירן, רוסיה, עירק, חבר העמים.

נסטור מדבר בקול צלול ורם בחיתוך דיבור אופייני. הוא מנחה את הזוג השרוע בתרגילי חימום, ולאחר מכן מציע תנועות גוף דומות ושונות, מנקה את הסתימות ומרווח את השרירים. בקלטת שמונה שיעורים, וביצועם משתרע על פני שבוע ויום.

הסבב מסתיים ונפתח מחדש, וראה זה פלא: כל שיעור הוא בחזקת חידוש גמור. לא היה שיעור כזה בשבוע הקודם ובחודש הקודם – אלא הוא חדיש ומיוחד. לא תמיד קל להאזין להנחיות של נסטור: יש שהרעש בוקע מבחוץ בצעקות של ילדים משחקים; יש שהגשם האביבי בסטוקהולם משתרבב אל הקול הדובר. הזוג השרוע על הרצפה יודע לנחש כמה מן ההנחיות, וכשאחד מהם אינו בטוח, הוא שואל את עמיתו כשהשניים שרועים על המזרנים. חולפות כ-45 דקות, הגופות מיוגעים במקצת, מתוחים ומשוחררים.

נסטור מסיים בתרגילי סיכום ומברך בהבעת תודה. השניים מזדקפים ממקומותיהם, מיישרים את בגדיהם ואומרים בקול צלול "תודה, נסטור!" אכן, נסטור הוא בן לוויה קבוע אצל בני הזוג הלא צעיר, במסעם בשבדיה.

המקום: דירה בת חדר שינה וסלון ומטבח, מרחפת במרום הקומה השישית של בית דירות, משקיפה על רחוב הומה, אופנתי, רווי אורות וקולות, בעיר מלבורן שבאוסטרליה. הזמן: אוקטובר, נובמבר, דצמבר 03 ומחצית ינואר 04. בשעות הבוקר, מדי בוקר, כמעט כל ימי השבוע, נשמע קולו של נסטור בעברית, בוקע מהקלטת. אותם שני אנשים לא צעירים שרועים על השטיח מקיר לקיר, ללא מזרנים תומכים, רדיו חדיש מארח את הקלטת, החלונות הרחבים פתוחים במעט  כשהרוח שורקת בכניסתה. החדר הזה צפוף מקודמו בשבדיה, ובקושי נמצא מקום לשני הגופות. נסטור ממשיך במאמצי ההנחיה שלו ואינו שת לבו לצפיפות. הוא מותח זרועות ורגליים, מרים ראשים וגבות, מנופף ימינה ושמאלה, מטה ומעלה, ובהפתעה מזמין תנועות סבוכות ופתלתלות. הזוג נענה להנחיות, כמעט ללא אומר ודברים, גם אינו מקשה קושיות למה ומדוע.

הציות כמעט מוחלט, והשיעור מתקדם בביטחון וברהיטות, משלב אחד לבא אחריו. כעבור כ-45 דקות, כשהשניים כבר נפנפו והרימו וכופפו וצידדו – מסיים נסטור ב"תודה". גם במלבורן הרחוקה, בעיר הנהנתנית והיפה, מודים השניים בקול רם לנסטור, ניגשים אל הרדיו לסגור את הקלטת, טומנים אותה במדף ומכינים עצמם ליום של עבודה, טיולים, ביקורים, מפגש עם אנשים.

המקום: מלון בעיר הבלטית וילנה שבמדינת ליטא. שעת בוקר מוקדמת, בטרם ארוחת הבוקר, והזוג הנזכר למעלה, שכבר אינו צעיר, בא לערוך ביקור שורשים במדינת ליטא – מקום הולדת אבי הגבר, שם הייתה משפחה שחלק ממנה נספה בשואה. קר בליטה בחודש ספטמבר, קרום של כפור מתוח על החלון הסגור, חימום קל בחדר, ובני הזוג משתרעים על הרצפה, ללא מזרנים וללא שטיח. על הרצפה.

גופותיהם מתחילים להתנועע עם קולו של נסטור, המפקח על תנועותיהם ומדריכם מתרגיל לתרגיל. העברית ללא דופי, ההנחיה ברורה ומדויקת, הקצב מניח שהות למנוחה, והתנועות מפוקחות ומנוהלות היטב.

בעוד שעה קלה יגיע המדריך, יהודי מקומי דובר עברית, אשר ייקח את בני הזוג הלא צעיר למקומות המוות של מאות אלפי יהודים; יתאר את הגיטו ומהלכי הקרבות; יובילם מבית לבית ויצביע על לוחות האבן לציון הנופלים; יסיעם ליערות קרובים ורחוקים ויעמידם מול תלוליות עפר המכסות על ירויים ושרופים. ועד שיקומו ממקומם, הם עם נסטור, המודה להם והם מודים לו על שהוא מלווה אותם, בנאמנות, מארץ לארץ, ממקום למקום.

המקום: מלון ותיק בעיר דלהי אשר בהודו, עיר ענקית בת מליוני דיירים ומתגוררים. הזמן: שעת בוקר בשלהי חודש ינואר  בשעות הבוקר. בוקר כאן ובוקר שלאחריו במקום אחר, במסע בהודו. הזוג מיוגע מימי נסיעה ממושכים ומסיורים במבצרים, בשווקים, בארמונות, בבתי המקדש.

בערב הם חוזרים כשראשם מפוצץ מריחות ומצבעים ומקולות, ספוגים 3 נחילי אדם הנעים ללא הרף, שוקעים בחוויות חושיות שיש צורך לעכלן. מיהו ידידו הטוב של הזוג בעיתות כאלה? נסטור! הוא ממשיך להנחות, בקולו הרצוף והבהיר, בידע הבטוח מה לעשות וכיצד לעשות וכמה לעשות. הגופות מתנועעים והמחשבות אצות. ההנחיות חוזרות ומבקשות "תנועות קטנות" ו"לא למהר" – אבל הביקור בהודו הוא עם תנועות גדולות ומהירות, ללא שליטה על תזוזה והתנועעות.

כשנסטור מודה בסוף השיעור, השניים חוזרים אל עצמם: הם מודים לנסטור, שמחים על שהוא נמצא עמם בארץ הענקית ובעיר הלא נגמרת ובעולם הלא מוכר. נסטור עמם בכל מקום. תודה, נסטור! אמצע מרס 04 הגב תפוס, הכתף כואבת, ורגל שמאל זועקת להתנתק ממקומה. כבר מספר ימים שלא התעמלתי "פלדנקרייז". חזרנו הביתה, ומיד חידשנו את הקשר עם המרכז של נסטור לוין בשיטת פלדנקרייז. החדר מחומם, המתעמלים שוכבים על מזרונים תומכים, התנועות מוכרות אבל מגוונות, הגוף מתמתח, החלודה נעלמת, ובסוף השיעור יש תחושת הקלה וחדווה.

אנחנו מסתייעים בנסטור לוין, שיחזיר את החיות והנעורים לגופנו.